בן לרחל ושמואל וינברגר
נולד ב ט' בכסלו תש"ל, 19/11/1969
נפל ב-ט"ז באייר תש"ן , 11/05/1990
הובא לקבורה בבית העלמין הצבאי בשאר-ישוב
בן 20 בנפלו

​סיפור חייו

ערן נולד במושב שאר ישוב, בן זקונים להוריו. גדל והתחנך במושב והיה קשור מאוד למקום הולדתו. הצטיין בערנות רבה ובשמחה.
בילדותו ובנעוריו עבר את תקופת מטחי הקטיושות שנורו מלבנון על אצבע הגליל. למד בבית הספר היסודי "מבואות חרמון" והיה אהוב על מוריו וחבריו. בלט בכושר ההבעה שלו ושימש "עיתונאי צעיר" בתוכנית הילדים והנוער "חתול בשק". הוא המשיך בלימודים התיכוניים בבית הספר האזורי בכפר-בלום, שם הצטיין בלימודיו, בעיקר ביכולת ההבעה שלו. ערן היה חבר פעיל בתנועת הנוער הציוני. תחילה כחניך ולאחר מכן כמדריך. היה חובב קריאה וכתיבה מסור, כישרון הכתיבה שלו מצא אפיקי ביטוי בבמות שונות. בתקופת לימודיו התיכוניים כתב בעיתון מקומי שיצא לאור בקריית-שמונה. בעת ששימש כעיתונאי צעיר באזור הצפון שיגר כתבות ל"קול ישראל". כמו-כן עסק בפעילות התנדבותית ומגיל ארבע-עשרה התנדב למשמר האזרחי בקריית-שמונה, מסגרת שהתמיד בה לאורך שנים. גם שם התחבב על עמיתיו, אף שהיו מבוגרים ממנו בשנים. ערן הצטיין בנכונות לסייע ככל שנדרש: להורים בעבודות המשק, לחברים ולכל הפונים אליו. בגיל צעיר עבר מבחני נהיגה בטרקטור ונרתם לעבודה בשדה. כשטווה תוכניות לעתיד התכוון לשוב למושב, אולם חלומו הגדול היה ללמוד עיתונאות.

סיפור נפילתו

ערן גויס לשירות סדיר בצה"ל ב-יולי 1988 והוצב לשרת בחיל התותחנים. הוא נפל בעת שירותו, בתאונת דרכים ליד יסוד-המעלה. השאיר אחריו הורים ושני אחים, משה וירון.

רב"ט ערן ויינברגר ז"ל נספה בתאונת דרכים ב- ט"ז באייר התש"ן , 11/05/1990.
ערן הצטרף ליחידה כלוחם ובלט מיד במוטיבציה הגבוהה שלו וברצונו העז לעזור ולתמוך. המשפט "הגנה על ישובי הצפון" היה עבור ערן חלק בלתי נפרד משגרת יומו ומעשיו. בתפקידו האחרון ביחידה, נהג חוליית הסיור, הפגין רמה מקצועית והתלהבות אין קץ.
הוא היה דוגמא של חבר ולוחם.

דברים שנאמרו לזכרו

שמעון סופר, שאר ישוב.

מילים לערן
מה עוד לא נאמר על ערן, 
הילד- חייל החביב על כולם?
ערן, המתוק כילד בגן,
משתובב ברחוב כליצן.
פניך תמיד צוחקות ולעולם לא נופלות. לא אשכח שבימי הכוננות הרבים שהיו בישובים בכלל וביישובנו בפרט, תמיד צלצלת אלי ושאלת אותי: "סופר, אתה צריך עזרה"?
ברצון אדיר ובשמחה רבה אכן תמיד עזרת. אפילו פעם אחת לא היססת. בזמן כוננות אתה הראשון שהגעת, אפשר היה לראות אותך בשער, במפקדה ובמחסן הנשק. הטרקטור שלך הראשון שפיטרל במערכת. אתה, ערן, עזרת לי בחלוקת ציוד ומכשירי קשר. אתה ערן, היית מומחה ברתימת הכבאית לטרקטור.
את חוויותיך בצבא סיפרת לי, ורק לפני ימים ספורים באת אלי הביתה ושאלת אותי: "נכון ששלשום הייתה כוננות והייתה תאורה בגבול"?
אמרת לי בהתלהבות רבה: "וזה התותח שלי, שירה והאיר את השמים"  ואני התרגשתי מאוד. 
ערן, כאשר היית בישוב עזרת לנו מקרוב, וכאשר אתה בבסיס אתה עוזר לנו מרחוק להאיר את הגבול.
ערן, רוצה לומר לך שהיית אור לכולנו, ותחסר לנו מאוד.
אני, ידידך סופר, וכל חבריך, לא נשכח אותך.
יהי זכרך ברוך.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו על המוטיבציה שאפיינה את ערן, על רמתו המקצועית והתלהבותו ועל הרצון העז לשרת, לעזור ולתמוך. "היה לוחם למופת וחבר לדוגמא", ציין המפקד. ההורים הנציחו את זכרו בבית הכנסת המקומי בשאר-ישוב, מקום הולדתו. אחיו של ערן, משה ורעייתו מירי, הנציחו את זכרו בשיתוף עם ישיבת חב"ד "שובו בנים" שבירושלים. המועצה האזורית "מבואות חרמון" נותנת מלגת לימודים לזכרו, יחד עם מלגות לזכר כל נופליה.

 מקימי הדף – איתן פיניאן ועידו יעקובי